האמנם ישנה אהבה ממבט ראשון? 

בזכות מה זכה אברהם אבינו להכיר את הבורא בצורה שאחרים לא זכו לה? האם היה שכלו שונה משל האחרים? אולי נאמר שניתנה לו האמונה כמתנת שמים? אם אכן הייתה לו סיבה הגיונית להאמין במציאותו של "מנהיג הבירה", מדוע לא פעל היגיון זה אצל האחרים? לאחר דורות נגלה הבורא לבניו במעמד הר סיני, בני ישראל העבירו את המסר לבניהם, ובניהם לבניהם, כך עד דורנו. מדוע אם כן חזר העולם לעידן הכפירה שקדם לאברהם אבינו? מדוע הוא אינו רואה במסורת האמונה כמחייבת?

השבת נקרא כולנו בבית הכנסת בפרשת "לך לך", פרשת השבוע מספרת לנו על מסעו של אברהם אבינו. כבר בהיותו בן שלוש שנים הביט אברהם אבינו על העולם שסביבו, הבחין והפנים את המושלמות שלו ביופי, ברבגוניות העצומה, בסימטריה, בתזמון, באיזון ובאחדות - ומכך הוא הסיק, שעולם כל כך מושלם חייב להיות מתוכנן על ידי כוח כלשהו בעל שיעור קומה ומוח על-אנושי. ממש כך גילה אברהם אבינו את האלוקים. האמנם אהבתו האבסולוטית של אברהם אבינו היתה אהבה ממבט ראשון? בהסתכלות ראשונית, המסקנה אליה הגיע אברהם אבינו איננה כל כך מדהימה, ואסביר את דברי: קחו כל ילד בן שלוש שנים למפעל אלקטרוני ליצור של PlayStation, והראו לו את תהליך העיצוב, הייצור והאריזה של ה- PlayStation. האם הוא יטעה לחשוב שהמשחק האלקטרוני הזה נוצר סתם בטעות או במקרה?! אולם במבט שני, מה שהיה מדהים בתגליתו של אברהם אבינו, היא העובדה שהוא נולד אל תוך עולם שהיה שקוע כולו בעבודת אלילים והיה צורך בכוחות נפש יוצאים מן הכלל על מנת להיות מסוגל לראות מעבר לכך.

עבודת האלילים היא למעשה ניסיון מזויף של האנושות, לספק את הצורך שהקב"ה הטביע בנו, ליצירת קשר עם "כוח" שמעבר לעצמנו. הזיוף מתבטא בכך, שבמקום להתקשר לקב"ה, מתמסר עובד האלילים לפסל, לכוחות הטבע או לאליל ה"תורן" של דורו. תגליתו של אברהם אבינו מדהימה אפילו עוד יותר בהתחשב בעובדה שבבעלותה של משפחתו הפרטית הייתה חנות של "תשמישי טומאה" - פסלים לעבודה זרה. המדרש מספר, כי יום אחד, לאחר שכבר הכיר באלוקים, התבקש אברהם לשמור על החנות. מיד עם צאתו של אביו, לקח בידו פטיש וריסק לחתיכות את כל הפסלים - חוץ מאשר את הפסל הגדול ביותר, שבידו תקע את הפטיש. אביו חזר הביתה מזועזע לגמרי. "מה קרה פה?!", הוא צעק, ואברהם ענה לו: "זה היה מדהים אבא, הפסלים החלו כולם להתקוטט זה עם זה, ובסוף הפסל הגדול ניצח את כולם!". אביו לא יכול היה להגיב; עמוק בתוכו הוא ידע שבנו, אברהם, נגע באמת העמוקה ביותר. 

בזכות מה זכה אברהם אבינו להכיר את הבורא בצורה שאחרים לא זכו לה? האם היה שכלו שונה משל האחרים? אולי ניתנה לו האמונה כמתנת שמים? אם אכן היתה לו סיבה הגיונית להאמין במציאותו של "מנהיג הבירה", מדוע לא פעל היגיון זה אצל האחרים? לאחר דורות נגלה הבורא לבניו במעמד הר סיני בנוכחות מיליוני איש והעביר להם את המסר הכלל עולמי: "אין עוד מלבדו". בני ישראל העבירו את המסר לבניהם, ובניהם לבניהם, כך עד דורנו. מדוע אם כן חזר העולם לעידן הכפירה שקדם לאברהם אבינו? מדוע הוא אינו רואה במסורת האמונה כמחייבת? למעשה, ניתן להבחין במציאות הבורא באמצעות פקיחת העיניים והתבוננות בנפלאות הבריאה. די להתבונן בהרמוניה, שאנו חלק ממנה, כדי להבין כי יש מנהיג לבירה. היקום, הטבע, מעיד על חכמה נפלאה. מבנה גוף האדם, איבריו ותאיו מעידים על יוצר אמן המסתתר מאחורי היצירה הנפלאה והמורכבת ומושך בחוטים בכל רגע נתון. גם כל העולם הסובב את האדם מכריז על בריאה מתוכננת. נביאי ישראל לדורותיהם, בקראם לעם להתעורר באמונה, היפנו את מבטם לבריאה. ישעיהו הנביא קרא להתבונן בגרמי השמים ולהסיק מהם את המסקנות המתבקשות: "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, המוציא במספר צבאם, לכולם בשם יקרא" (ישעיה מ', כ"ו). צריך רק לפקוח את העיניים ולהתבונן בסדר ובדיוק של מסלולי הכוכבים ושל כל צבא השמים. יותר מזה לא צריך – רק התבוננות נדרשת.

העולם זועק: יש בורא לבירה. התקדמות המדע וגילוייו הוסיפו ידע רב על אודות התכנון, הדיוק וההרמוניה שבבריאה. כל העת מתגלים תחומים נוספים שטרם נחקרו והאדם נוכח לדעת, כי החכמה הטמונה בבריאה היא אין סופית. גם איוב המיוסר, שחקר אחר הנהגת ה', קבע: "מבשרי אחזה אלוה" (איוב י"ט, כ"ו). התבוננות בגוף האדם לבדה מלמדת על מציאותו של בורא המכוון כל תנועה. די להתבונן בלב, כדי להבין איזו חכמה מושקעת במערכת כה מורכבת ומסובכת. בדרך זו הגיע אבי האומה העברית, אברהם אבינו, להכרה כי יש מנהיג לבירה. אברהם אבינו היה שונה מכל בני דורו בכך שהוא היה היחיד שהחל לחקור נושא זה בגיל כה צעיר! אסונם של האחרים נובע מכך ששאלה זו מתעוררת אצלם רק בגיל מבוגר יותר. בגיל זה קיימות סיבות המונעות מהם לתת לעצמם את המענה הנכון. אילו היה האדם מסוגל להציב לעצמו בגיל צעיר את השאלות ששאל אברהם אבינו את עצמו, גם הוא היה מגיע לאותה אמונה.

נתאר לעצמנו את המטאפורה הבאה על אדם הנולד בדעה מושלמת ובשכל מפותח כשל אדם מבוגר. שאלות אין ספור היו ניצבות לפניו. אין לתאר את השתוממותו לנוכח נפלאותיה של הבריאה המתגלות לנגד עיניו. השתוממות זו היתה מובילה אותו למציאת מענה, לחשיפת הפתרון לסוד החיים! מדוע אם כן טועים רוב האנשים? התשובה היא, שההכרה בבורא מתבקשת מאליה, כפי שהבין אותה אברהם אבינו. רוב בני האדם לא הגיעו למסקנה זו, לא מחמת ריחוקה, אלא מפאת היותם נגועים ומשוחדים. מסקנה זו מחייבת את מי שהגיע אליה בהתחייבויות רבות. היא פשוט כובלת! אם אכן יאמין האדם כי יש מנהיג לבירה, הרי הוא מחויב לשמור את כל מצוותיו ולהיזהר מלעבור על כל מה שציווהו המנהיג שלא לעשות. גדול כוחו של שוחד זה, עד כדי בריחה מהסקת מסקנות ברורות ביותר. "כי השוחד יעוור עיני חכמים ויסלף דברי צדיקים" (דברים ט"ז, י"ט) - עד כדי גרימת עיוורון מוחלט. השוחד, הנגיעה האישית, הרצון להתנתק מהכבלים וליהנות מכל מנעמי החיים ללא הצבת גבולות, מונעים מהאדם מלהגיע למסקנה המתבקשת מאליה, מהאמונה בבורא. כאשר יתעלה האדם מעל נגיעותיו האישיות, תפתח לפניו דרך האמת – דרך האמונה.

שנזכה כולנו להפנים את הלקח מפרשת השבוע, ללכת בדרכו של אברהם אבינו ולקבל על עצמינו להתחיל לפקוח את העיניים, להביט סביבנו, לנשום עמוק עמוק, לחוש וליהנות מכול העולם ומהסובב אותנו ולהודות ולהלל על כך, כי אין דבר המובן מאליו, ויש בורא ומנהיג לבריאה. רק כך חיינו יראו בצורה אחרת לגמרי ונוכל לחיות בצורה טובה יותר איכותית יותר שמחה ואוהבת יותר.